• ראשי
  • ארבעת המינים בראי הזמנים

    ארבעת המינים שמלווים אותנו בחגי תשרי, משמשים מזה דורות כאחד מסימני ההיכר של חג הסוכות. אך האם הם היו כאן תמיד? ביררנו עם ד"ר דפנה לנגוט איך ומתי הכל התחיל

    החוקר מאחורי המחקר

    אתרוג, הדס, לולב וערבה - כל ילד וילדה מכירים אותם ונהנים להתפלפל ולומר מי מהם ניחן בטעם ובריח נהדרים, מי מהם חסר ריח או חסר טעם ומי מהם נטול ריח וטעם כאחד, והם ללא ספק האושפיזין המכובדים ביותר בסוכה שלנו. כבר בתורה, אנו מצווים בחג הסוכות על נטילת ארבעת המינים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג 40). לדברי ד"ר דפנה לנגוט מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהארט, "מצווה זו כוללת הפנייה לשני מינים ידועים וברורים של צמחים - כַּפֹּת תְּמָרִים וְעַרְבֵי-נָחַל, אך החוקרים התקשו להחליט האם ההפנייה ל"פְּרִי עֵץ הָדָר" ול"עֲנַף עֵץ-עָבֹת" מכוונת למינים מוגדרים או להוראה כללית."

     

    פרי הדר: שם תואר או שם עצם?

    השבעים שתרגמו את חמשת חומשי תורה ליוונית במאה השלישית לפנה"ס, תרגמו את הפסוק על "פְּרִי עֵץ הָדָר" בזיקה לתואר הפרי, שצריך להיות נאה והדור, בדומה למשתמע מהפסוק שבמקרא. בתיאור חג הסוכות בספר נחמיה, ומעט מאוחר יותר בספר מקבים (מאה שנייה לפנה"ס), הצירוף "פְּרִי עֵץ הָדָר" אינו נזכר כלל. מספר חוקרים הבינו מן הצירוף "פְּרִי עֵץ הָדָר", שיש להביא מינים שונים של פֵּרות מהודרים, שזו גם המסורת השומרונית היום, ואפילו שכפות התמרים, ענף עץ עבות וערבי הנחל צריכים להיות מהודרים. בתרגום השבעים נכתב "פרי עץ הדור", אבל בתרגומים מאוחרים ממנו, לאחר המאה הראשונה לספירה, כבר נזכר האתרוג בשמו המפורש בדרך כלל בתוספת תואר שנועד לתרגם את ה"הדר".

     

    מתי האתרוג נכנס לתמונה?

    "במאה הראשונה לספירה החלה פרשנות חדשה שעיקרה זיהוי מפורש של מיני הצמחים הנזכרים בויקרא עם ארבעה סוגי צמחים מוגדרים: תמר, ערבה, אתרוג והדס," מסבירה ד"ר לנגוט. "התקבעותו של האתרוג במסורת סוכות במאה הראשונה לספירה אינה רק טקסטואלית אלא גם ויזואלית. האתרוג מופיע לצד הלולב במטבעות החל מהשנה הרביעית למרד הגדול (ניסן 69 – אדר 70 לספירה) ועל מטבעות מימי מרד בר-כוכבא (136-132 לספירה). עם זאת, בעוד ההדס, התמר והערבה גדלים בר במחוזותינו, האתרוג אינו יליד האזור."

     

    א. אתרוגים משני צדיו של לולב, המרד הגדול (ניסן 69 – אדר 70 לספירה); ב. אתרוג לצד לולב, מרד בר כוכבא (132-136 לספירה). צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות.

     

    מסעו של האתרוג לארץ הקודש

    לדברי ד"ר לנגוט, "מוצאו של האתרוג במזרח הודו ודרום סין והוא אחד משלושת האבות הקדמונים של מיני ההדרים לצד הפומלה והמנדרינה. כל שאר מיני פירות ההדר שאנו מכירים היום נוצרו מהכלאות של שלושת מינים אלו. השם אתרוג מרמז על מוצאו - בהינדית נקרא האתרוג טורנג', בפרסית הוא נקרא תורונג' ובהמשך אתרונג'."

     

    "ממצא ארכיאולוגי מעניין שזוהה לפני מספר שנים בחפירות בקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים, שופך אור על מועד הגעתו של האתרוג למרחב הארץ-ישראלי ועל ראשית גידולו ביהודה. ברמת רחל חשפו הארכיאולוגים פרופ' עודד ליפשיץ וד"ר יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב, מכלול של גן מלכותי סביב לחזיתו של ארמון גדול ומפואר. במחקר שערכה ד"ר דפנה לנגוט באחת מברֵכות המים שבגן מלכותי זה, המתוארכת למאות החמישית והרביעית לפנה"ס, הצליחה לזהות גרגרי אבקה מאובנים של אתרוג שנשתמרו בטיח של הברֵכה."

     

    זיהויים של גרגרי אבקה מאובנים איפשר לשחזר במדויק את מרכיביו הבוטניים של גן מפואר זה. מאסף גרגרי האבקה שתועד מורכב מצמחים האופייניים לחורש הים-תיכוני ומעצי פרי תרבותיים וצמחים המשמשים לקישוט בגינות נוי, ביניהם גם ערבה והדס. כמה מן העצים שזוהו לא גדלים בר באזורנו אלא יובּאו ממרחקכגון אגוז מלך וארז הלבנון, וביניהם האתרוג, שהינו ללא ספק הממצא המפתיע ביותר בגן המלכותי שברמת רחל. זאת העדות הארכאו-בוטנית הקדומה ביותר לגידולו של אתרוג במרחב הארץ-ישראלי בפרט ובאגן הים התיכון בכלל."

     

    אז איך בכל זאת הפך האתרוג המיובא לאחד מארבעת המינים שלנו?

    "נראה כי מהגן המלכותי בקיבוץ רמת רחל בו ישב נציגה של האימפריה הפרסית (ששלטה במחוזותינו לפני כ-2500 שנים), זלג רעיון גידול האתרוג אט אט אל המסורת היהודית," משיבה ד"ר לנגוט. "הוא החל את דרכו כמוצר אקזוטי המופיע לראשונה בגינות פאר (כמאתיים שנים מאוחר לגן ברמת רחל החלו להופיע לראשונה שרידי אתרוג גם בגינות הנוי של עשירי רומא ופומפי), ובשלב מסוים, ככל הנראה סביב המאה הראשונה לספירה, התקבע במסורת היהודית כאחד מארבעת המינים אותם אנו מצווים ליטול בחג הסוכות, ביחד עם הערבה, ההדס והלולב."

    שני אתרוגים לצידי המנורה בפסיפס הנהדר מבית הכנסת העתיק במעון, מאה שישית לספירה. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

     

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    Developed by
    UI/UX Basch_Interactive