• ראשי
  • להפעיל את החוש השישי

    ד"ר גיא שטיבל מצליח לגלות עולם מלא חיים דווקא באחד האתרים שמקושרים עם סיפור טרגי של התאבדות המונית. יצאנו לשטח עם המשלחת הארכיאולוגית למצדה

    אם גדלתם בארץ, סביר להניח שזכיתם להצטרף לטיול למצדה במסגרת תנועת הנוער או טיולים שנתיים של בית הספר. החוויה והזיכרונות מטיולים כאלו משותפים לרבים מאתנו – מההשכמה המוקדמת בחמש בבוקר, כדי להספיק לעלות ברגל את שביל הנחש עוד לפני הזריחה, ועד למעמד המרגש, שלפעמים מתלווים אליו טקסים שונים, על ההר עצמו. הדגש בטקסים האלו הוא אחד – הסיפור על סופם הטרגי של המתבצרים במצדה מפני הרומאים בזמן המרד הגדול.

     

    כשקיבלנו הזמנה לבקר בחפירה של החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, ששלחה משלחת החפירה במצדה בהנהגתו של ד"ר גיא שטיבל, אלו השאלות שסיקרנו אותנו. האם הסיפור אמיתי? האם מיתוס מצדה, המבוסס על כתביו של יוספוס פלביוס "מלחמת היהודים" קרה באמת, ומהן העדויות לכך?

     

    למרבה המזל, חברי המשלחת לא חייבו אותנו לחוויה אותנטית של טיפוס להר ברגל, ולפסגת המצדה עלינו בעזרת הרכבל. דקות בודדות אחרי שהתחילה השיחה הארוכה עם ד"ר שטיבל, הופתענו לגלות שהשאלות סביב התאבדותם של הלוחמים במצדה הן דווקא הפחות מעניינות בסיפור של המקום הייחודי הזה.

     

    ד"ר שטיבל, כמה זמן ארכיאולוגים כבר חוקרים את אתר מצדה?

    "מצדה הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים המפורסמים, ולכן גם הנחקרים בעולם. ב-1806 סייר באתר הנוסע הגרמני אולריך יאספר זטצן, שהיה הראשון שאיתר וגילה את המבצר. מאז עבדו כאן ארכיאולוגים רבים. המשלחת הישראלית הראשונה הייתה ב-1955, ועיקר העבודה הארכיאולוגית נעשה בשנות השישים בראשותו של יגאל ידין. עד היום חוקרים את האתר הגדול הזה חוקרים מכל העולם."

     

    אז נשאר בכלל מה לגלות?

    "זו רק השנה השנייה שבה החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב שולח משלחת למצדה. אנחנו בהחלט עומדים על כתפי ענקים, אבל יש לנו סט של כלים שלא היה קיים בעבר, בוודאי לא לחוקרי המאה ה-19 אבל גם לא לפני 10 שנים. מיקרוסקופים, כלים ממוחשבים לסריקות שטח ועוד. מהבחינה הזאת מדעי הרוח הם באמת הדבק שמחבר את כל תחומי הידע - אנחנו נוגעים בכל תחום. לדוגמא משתמשים בכלים וביידע מביולוגיה כדי לנתח דנ"א. יש לנו כלים שמראים את מה שפעם אפשר היה רק לדמיין. אני נוגע כאן בשטח מצומצם יחסית ומגיע עם צוות חופרים לא גדול במיוחד של 50 איש. חשוב להשאיר דברים גם עבור הדורות הבאים, שיבואו עם כלים עוד יותר מתקדמים ושאלות חדשות."

     

    מה מטרת המחקר שלך?

    "יותר מהמוות המפורסם שמקושר למקום, מעניין אותי לגלות את מרקם החיים במצדה. אחת התעלומות הגדולות כאן קשורה דווקא למקור החיים – מים. איך הצליחו לפני יותר מאלפיים שנה לקיים כאן באזור היבש הזה חקלאות וגם ארמונות פאר עם גינות ואפילו בריכת שחייה חצי אולימפית? הרי זה הצריך העלאה של כמויות אדירות של מים במעלה ההר. היום אנחנו יודעים לומר, למשל, אילו צמחים גידלו כאן. ההשלכות לתקופתנו, מבחינת חקלאות מדברית ושימוש בר קיימא במשאבים, ברורות מעליהן."

     

     

    ספר קצת על החיים במקום הזה

    "בתקופתו של המלך הורדוס חיו כאן כמה עשרות אנשים למרות שהמצודה נבנתה עם יכולת קיבול של 10000 חיילים; והם חיו חיים טובים. היו כאן ארמונות, גנים, בתי מרחץ – אושר וגם עושר גדול. עד תקופתו של הורדוס לא היה קיים בארץ המושג של "תרבות פנאי", והוא התחיל את זה. כמו שבקיסריה הוא מקים תאטרון והיפודרום למרוצי סוסים, במצדה יש גן לטייל בו, שלושה בתי מרחץ ובריכת שחיה – וכל זה באמצע המדבר!"

     

    "שבעים שנה אחרי הורדוס, בתקופת המרד הגדול, המקום הזה הופך ל"מחנה פליטים" של המורדים ברומא. מגיעים לכאן מורדים מכל קצוות הארץ, בעיקר סיקריים אבל גם שומרונים, אנשי קומראן ועוד."

     

    "בשנה שעברה מצאנו בחפירה כלי עץ קטן, והבנו שזה מפתח שאחד המורדים הביא איתו כאשר ברח מביתו. הוא קיווה לחזור הביתה. גם כאן ההקבלות לפליטים בתקופתנו מתבקשות. מה לוקחים מהבית כפליט? איך אתה שומר על הזהות שלך? מה אתה שומר איתך מהתרבות, הדת, המשפחה שלך? מצאנו כאן כלי משחק של ילדה. שרידים של מאפייה ובה חרס המתאר קבלה על ייצור של אלף ככרות לחם לבן, עם שם האופה. הכל ביחד מתחבר למרקם אנושי. לפעמים אני מרגיש כמו בסרט "החוש השישי" – מסתובב ורואה את המתים "חיים" סביבי."

     

     

    מה מיוחד במצדה? למה הרומאים התעקשו כל כך לכבוש את המקום הזה? זה די "חור".

    "זו באמת אחת השאלות הכי מעניינות. הצבא הרומי מגיע לכאן שלוש שנים אחרי נפילת ירושלים, שנתיים אחרי מצעד הניצחון ברומא (שהונצח בשער טיטוס). למה הם טרחו להגיע לחור הזה עם ששת אלפים חיילים? התשובה לטעמי, כמו במקרים רבים, היא כסף. בעין גדי הסמוכה גידלו את הצמח ששימש לייצור הבושם היקר בעולם – אפרסמון. הצמח הזה היה ייחודי לארץ ישראל, ועד היום אנחנו לא לגמרי בטוחים מה היא זהותו. מה שאנחנו כן יודעים, זה שהמורדים במצדה רצחו 700 נשים וילדים מתושבי הכפר היהודי של עין גדי – לפרשנותי כדי לפגוע בייצור האפרסמון. את הפגיעה הכלכלית העצומה הזאת הרומאים לא יכלו לספוג, והם הגיעו הנה בין היתר כדי להגן על הרווחים הגדולים מייצור הבושם בעין גדי."

     

    אז מה לגבי השאלה שאתה התחלנו את השיחה? הייתה כאן התאבדות המונית, או שזה רק מיתוס?

    "מה שאנחנו יודעים לומר בוודאות זה שבאותה תקופה, היחס להתאבדות היה שונה מאשר בתקופתנו. אנחנו מקדשים את ערך החיים, אבל בתקופת הרומאים זה נחשב לאקט מלא כבוד. אנחנו יודעים מכתביו של יוספוס שהרומאים מאוד כיבדו את האקט הזה, זה אפילו היה "אופנתי". אני אפתיע אותך ואומר שאני מאמין שהייתה התאבדות כזאת, למרות שלא מצאנו עדיין עדויות קונקרטיות ומוחלטות. אבל בעיניי זה ממש לא מה שהכי מעניין. איך חיו כאן מעניין אותי לא פחות משאלת המוות."

     

    בשיחה שלנו דיברנו על העבר, אבל דווקא העתיד כאן נראה ברור. על בסיס ההתלהבות שבה אתה מדבר על המחקר כאן, נראה שהעבודה שלך במצדה לא תסתיים עם העונה הנוכחית.

    "מבחינות רבות ארכיאולוג הוא כמו ילד – תמיד יש ניצוץ בעיניים כשמוצאים משהו. אני זכיתי לחוות את הניצוץ הזה במצדה – אחד המקומות הכי מופלאים שיש. לא סתם משוררים רבים הקדישו את שיריהם ליופי של אזור ים המלח. זה אזור קשוח, אבל יש בו יופי מזוכך. אין לי ספק שזה משפיע גם על העבודה המדעית."

     

     

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive